כשלאה ואנדראה פתחו את גלריה ארטיג'יאני לפני כמעט 30 שנים, החומר העיקרי עמו הם יצרו היה הפליז.
אנדראה הביא מאיטליה את הידע והאהבה לחומר המיוחד הזה, ולאה קישרה בחוכמה בין העיצוב האיטלקי לחיך העיצובי הישראלי.
אנדראה הביא מאיטליה את הידע והאהבה לחומר המיוחד הזה, ולאה קישרה בחוכמה בין העיצוב האיטלקי לחיך העיצובי
למעשה, למרות שהפליז היה מאוד שגור וזמין באירופה כבר משחר ההיסטוריה, בישראל כמעט ולא ניתן היה למצוא מישהו שמבין את החומר ויודע לעבוד איתו.
פְּלִיז, המכונה לעתים הנחושת הצהובה או ארד פלורנטין, הוא סגסוגת ותיקה מאוד, המתקבלת מערבוב של נחושת ואבץ.
אבל אנחנו יודעים שמדובר במשהו הרבה יותר מזה, ושפליז הוא בעצם לא סתם חומר, אלא "סופר חומר", מלא חום ובעל צבע קורן, שמחזיר אהבה למי שיודע איך לעבוד איתו נכון ולנצל את יתרונותיו למוצר המוגמר.
עדויות היסטוריות מראות כי השימוש בפליז החל עוד בתקופה הפרה היסטורית, בבריטניה, ספרד, איטליה, איראן ועוד.
כאשר בני האדם החלו לנצל מתכות לשימושם, הם השתמשו בעיקר בנחושת וזהב, אך גילו כי מדובר במתכות רכות מדיי ולכן לא מספיק עמידות לשימוש היומיומי. החיבור בין נחושת ואבץ יצר את הפליז, שהתגלה כחומר עמיד מאוד, קל יחסית, ועדיין גמיש ונוח לעבודה. מהר מאוד חדר הפליז להכנת כלי נשק מכל מיני סוגים, כמו תותחים ביציקה או אקדחים למיניהם, חרבות ועוד. בהמשך גם למטבעות לסחר.
אך לא שם נגמר סיפורו של הפליז, והוא חדר לחיינו בעוד ועוד רבדים, עד שהיום ניתן למצוא פליז בהמון צורות.
הצבע הייחודי שלו מזכיר זהב אך הוא זמין וזול יותר ממנו, ולכן מעבר ליתרונותיו הרבים כחומר נוח לעבודה ועמיד מאוד, החלו ליהנות גם במראהו המנצנץ, ולהשתמש בו בהכנת אביזרי נוי, תכשיטים, כלים ועוד.
עברו כמעט 30 שנים מאז שלאה ואנדראה הביאו את הפליז לישראל, והכינו ממנו ידיות שלא נראו קודם בישראל. המומחיות והאהבה לפליז ולתוצריו רק גברה. ולמרות שמאז נכנסו לעבודה בגלריה מתכות נוספות רבות, הפליז הוא גולת הכותרת והיום ניתן למצוא בגלריה מזוזות, אביזרי נוי, קונסולות, שולחנות, ספריות ועוד – הכל מפליז. אם יש דבר אחד שלא השתנה, זה העבודה הידנית, המוקפדת שאין לה תחליף, כי בארטיג'יאני כמו בארטיג'יאני, על האיכות לא מתפשרים.
קבלו טיפ ממומחה לפליז:
הדרך הכי טובה לטפל בפליז ולהאריך את חייו זה בעזרת ווקס משעוות דבורים, אותו מורחים על הפליז בעזרת מטלית יבשה.
